1ואינו נותן דמים. כיון שנטעו שלא כדין ומזיק את הרבים דין הוא שלא יתנו לו דמים ואע"ג דבאילן לבור נוטל דמים אפילו אליבא דרבנן שאני התם דאינו אלא היזקא דיחיד וכיון שבאילנות איכא משום ישוב העולם תקנו שיטול דמים:2וקוצץ ונותן דמים. אע"פ שנטעו וכדין קוצץ תחלה והדר יתנו דמיו כמו שהוא שוה עכשיו דאילו מצי אמר הבו לי דמי והדר אקוץ לא יקוץ אותו לעולם דמי נותן לו דמים:3קדרה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא:4ספק זה קדם וכו' קוצץ. דלא עדיף מודאי אילן קדם ואינו נותן דמים דאמרינן ליה זיל אייתי ראיה שאילנך קדם ושקול. כל זה מפורש בגמרא:5מתני' גורן קבוע. מפרש בגמ' שהוא הזורה ברחת מפני שהיא כ"כ גדולה שאז הולכת למרחוק והמוץ מזיק את בני העיר וכיון שהוא היזק תדיר חששו לו עד שיעור שמוליכו הרוח דהיינו חמשים אמה אבל כשהוא דבר מועט שאינו זורה אותו ברחת אלא הרוח מנשבו משם מעצמו לא קביע היזקו שלפי שעה נסתלק ועוד שאינו הולך למרחוק ומשום היזק מועט זה לא חששו לחייבו להרחיק כלל ואע"ג דאפשר דאתי לידי גרמא דגיריה לא חיישינן ליה וכן לא יעשה הגורן הקבוע הזה בתוך קרקע שלו ואע"פ שאינו במקום שיזיק בני אדם מ"מ כדי שלא יזיק הנטיעות והניר לא יעשה אלא בשיש לו קרקע חמשים אמה לכל רוח:6וגרסי' בגמ' תניא מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה וכשם שמרחיקין מן העיר נ' אמה כך מרחיקין מן מקשאיו ומן מדלועיו ומן נטיעותיו ומן נירו של חבירו נ' אמה כדי שלא יזיק בשלמא מן מקשאיו ומן מדלועיו דאזיל ואתי בלביה וקשה ליה אלא נירו אמאי א"ר אבא בר זבדא ואיתימא רבי אבא בר ממל ואיתימא ר' אבא בר זוטרתי מפני שעושה אותו גלל:7פי' מקשאיו וכו'. ערוגות קשואין ודלועין:8בכדי שלא יזיק. משמע דמתני' מה טעם קאמר מה טעם נ' אמה כדי שלא יזיק והא דפי' במתני' דהכא טעם ההרחקה טפי מבכל בבי דמתני' דתנינן מרחיקין כתב הרשב"א ז"ל דמשום דמתני' דלעיל משום נוי העיר ודוקא בארץ ישראל קמ"ל דהיאך מתני' דהכא משום היזקא הוא ואפי' בחוץ לארץ ונפקא מינה נמי דאי משום נוי העיר אין יכולים בני העיר למחול כדתנן ערכין דף לג: אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ואי משום היזק יכולים למחול:9ואתי בלביה. בלב הפרח ומייבש ליה:10גלל. שמזבל השדה יותר מדאי ומרקיב התבואה:11מתני' מרחיקין את הנבילות. מרחיקין משום ריח רע המזיק את הרבים:12בורסקי. מקום שמעבדין בו עורות ויש לו ריח רע:13אלא למזרח העיר. מפני שמנשב בנחת כדכתיב יונה ד׳:ח׳ רוח קדים חרישית ולפיכך אינה מביאה הריח לעיר:14ר"ע אומר וכו'. נראה דהלכתא כר"ע מדשקלינן בגמ' אליביה ומסקינן דדעתיה בהרחקת חמשים אמה קאמר:15חוץ ממערבה. שאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירה בתפלה ששם כבוד השכינה שורה:16ור' יוסי מתיר בחרדל. כבר מסקינן בגמ' דף יח: דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר דיש להם להתיר בחרדל מפני שהדבורים נמי מזיקין החרדל אבל לדידיה אפילו במשרה וירק מתיר כל היכא דלא הוו גיריה כדקאמר גבי אילן ובור ולא צריך ליה אפילו במשרה הרחקת נ' אמה כרבנן דמסתמא לרבנן הכי צריך דומיא דנבילות וכדאיתא בתוספתא דמכלתין פ"א בחרדל אבל לר' יוסי דקי"ל כותיה לא צריך כל האי שיעורא אלא בכדי דלא הוי גיריה וכמו שכתב הריא"ף ז"ל בהלכותיו וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות שכנים דהיינו ג' טפחים או יותר מעט והיינו דוקא במשרה וירק דבכה"ג הוו גיריה אבל בחרדל ליכא לעולם גיריה דאי בבינתא דהיינו הזרע הנזרע בארץ לא משכח לה הדבורה כדי שתוכל לאכלה אי בטרפא דהיינו העלין לאו גיריה נינהו דאחר זמן סלקי מעצמן וטעמייהו דרבנן בהרחקת משרה וירק ובכולה מתני' משום דעל המזיק להרחיק את עצמו ואוקימנא לה בגמ' אפי' בלוקח ואע"פ שסמך המשרה ברשות ואע"ג דלא קי"ל כרבנן בהרחקת משרה אלא אע"פ שאינו רוצה לוקח א"צ להרחיק שזה עושה בתוך שלו וזה עושה בתוך שלו מיהו כיון דמודה רבי יוסי בגיריה נפקא לן לענין דינא בלוקח בית ובו חלון פתוחה לחצרו של מוכר שיש לו לסתום החלון משום היזק ראיה דהוי כגיריה ואע"פ שנעשה החלון ברשותא וקי"ל לקמן דף סה. דמוכר בעין יפה מוכר שאני הכא דנזקא לא מזבנינן ליה אבל הלוקח כל הני נזקין דמתני' שסמכן המוכר לכותל אין הלוקח חייב להרחיק שהוא לא סמכן ולא נחשב מזיק אבל הלוקח חלון כל שעה מזיק לו בראייתו והני מילי בשיש היזק בחלון בשעת המכר אבל אם מכר לו בית שיש בו חלון על חורבה שלו אע"פ שעשויה לבנות כיון שנפתח זה החלון ברשות ולא נתחייב לסלקו מתחלה אף כשיבנה זה את החורבה אין לו לסותמו וכדתנן אם אילן קדם לא יקוץ. כן כתב הרב רבי יונה זצ"ל:17וגרסינן בגמ' תניא לכל רוח הוא עושה דברי ר"ע ומרחיק חמשים אמה חוץ ממערב שאין עושה כל עיקר מפני שהיא תדירה מאי תדירה תדירה בתפלה:18מרחיקין את המשרה וכו'. אמר רב פפא בלוקח אי בלוקח כי איכא ירק אמאי מרחיק ועוד מ"ט דר' יוסי אפילו משרה וירק נמי אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו ורבי יוסי על הניזק ס"ל והכי קאמר להו לדידי על הניזק להרחיק את עצמו ואפילו משרה וירק לא בעי רחוקי אבל לדידכו דאמריתו על המזיק תינח משרה וירק דהני מזקי הני והני לא מזקי הני אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי ורבנן דבורים לחרדל לא מזקי ליה דאי בבינתא לא משכח לה ואי בטרפא הדר פארי:19תדירה בתפלה כתבו בתוס' דהא פליגא אההיא ברייתא דברכות דף ל. דקתני שחייב להתפלל כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל ה' דרך ארצם וההיא אתיא כרבי ישמעאל דאמר שכינה בכל מקום ורבי חנינא דאמר לקמן לרב אשי שהיה דר בבבל כגון אתון דיתביתו לצפונה דא"י אדרימו אדרומי סבר לה כההיא ברייתא דברכות:20הדר פארי ורבה העלה ואין לומר הדר נמי אכלי ליה ולעולם לא יפרה ולא ירבה דמתוך שהוא חד כל שטעמו אותו פעם אחת שוב אין אוכלים ממנו כן כתב הראב"ד ז"ל ובהאי סברא קי"ל כרבנן דדבורים לחרדל לא מזקי ליה הלכך לרבי יוסי נמי לאו גיריה הויא ואין צריך להרחיק. דעת רב אלפס בפנים וכוליה דינא מפרש במתני':21מתני' מרחיקין וכו'. א"צ להאריך בפי' דמתני' כיון דקי"ל כרבי יוסי דמתיר לסמוך:22גמ' יוכנאה. נקרא כן על שם מקומו:23עני היה. ואח"כ העשיר:24אפדנא. בירה:25עצורי בשבבותיה. בשכונתו עומדין עוצרי שומשמין לעשות מהן שמן:26נכתמא וכו'. כסוי ע"פ החבית הא דנקט הכי עני והעשיר לאשמועינן דאע"ג דמסתמא יכלו לאחזוקי למידק שם זמן חזקה דהא לא הוה יכול למבנה מידי אפילו הכי היכא דנאיד האפדנא מחמת המכה נענוע אפילו מועט כמה דנאיד נכתמא אפומא דחצבא. גיריה הוו דמכחו בא וההיא חזקה לא מהניא להו דכל היכא שלא היה בונה שם לא היה יכול למחות בידם כיון שעדיין לא היו מזיקין לו א"כ לא מצו לטעון החזקנו ולא מחית בידינו ואפי' נימא דאף בנזקין דלא מזקי מיד יש לו למחות כדי שלא יצטרך להתעצם עמו בדין כשירצה לבנות אפילו הכי האי נזק אין לו חזקה דכקוטרא וכבית הכסא דמי וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק אחד עשר מהלכות שכנים:27רקתא. הנעורת שנופל מן הפשתן כשמנפצין אותו:28מזקי לאינשי. שהרוח מוליכה אותה בעיניהם:29מאי שנא מזורה. דשבת דחייב אע"פ שהרוח מסייעתו וחשיב עושה מלאכה וכתבו המפרשים דמר בר רב אשי ואמימר לא הוה סלקא אדעתן למימר שיהא חייב בנזקין לשלם כי היכי דחייב משום מלאכה בשבת דהא אמרינן בפ' הכונס צאן לדיר דף סא. דשאני מלאכה דשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וממונא מאיסורא לא ילפינן אלא הכי קאמרי מדחשיב מלאכה לחייב בשבת לענין נזקין מסתברא דחייב להרחיק דגרמא דגיריה הוא וכן כתב הריא"ף ז"ל בהלכותיו וכיון דאינהו גופייהו לא פליגי אדרבינא אלא לענין הרחקה בלבד הלכך קי"ל כוותייהו דמסלקינן להו אבל לא מחייבין בהיזקייהו דלא דמי לגץ היוצא מתחת הפטיש ומדתירץ רבינא דפטור לגמרי דלאו גיריה הוא שמעינן דלרבי יוסי היכא דלא הוו גיריה אפילו בהיזקא דרבים פטור:30מתני' לא יטע וכו'. טעמא בגמ':31אחד גפנים. כלומר אע"ג דמצינו שיעור זה בגפנים גבי כלאים במקום אחר גם הדין כן בשאר אילנות כדאיתא בגמ':32הא דקאמר היה גדר בינתי' אע"ג. דפשיטא כיון דלא איירי הכא בכלאים הוא לאשמועי' טעמא מפרש לה בגמ' וכוליה מתני' מפורש בגמ':33וגרסי' בגמ' דף כו. תנא ד"א שאמרו כדי עבודת הכרם אמר שמואל ל"ש אלא בא"י אבל בבבל שתי אמות רבה בר בר חנה הוה ליה הנך דיקלי אמצרא דפרדסא דרב יוסף אתו צפרי יתבי בדקלי ונחתי ומפסדי לפרדסא א"ל רב יוסף זיל קוץ א"ל והא רחיקי לי אמר ליה הני מילי באילנות אבל בגפנים בעינן טפי הא אנן תנן אחד גפנים ואחד כל האילן הני מילי אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעי טפי א"ל אנא לא קאיצנא דאמר רב דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה ואמר רב חנינא לא שכיב שבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זימנא מר אי ניחא ליה זיל קוץ:34גמ' כדי עבודת הכרם. שהיו חורשין בין שדה אילן ובין כרם ומחרישתן של בני א"י היה ארוכה ד' אמות וכדי שלא ישתמש זה מקרקע חבירו שלא ידרוס עליו כשיסבב מחרישתו צריך שיניח ארבע אמות וכן חברו כי באותם ד' אמות זורעין ירקות ואינו בדין שחבירו ידרוס עליהן ומה ששנינו בתוספתא סוף פרק ד דב"ב שנים שנטעו את הכרם זה מרחיק שתי אמות ונוטע וזה מרחיק שתי אמות ונוטע עצה טובה קמ"ל כדי שלא יפסידו בין שניהם אלא ד' אמות אבל אם רצו כופין זה את זה שירחיק כל אחד ארבע אמות ולפי זה אתיא מתני' שפיר אפילו כרבי יוסי שאין לו רשות לדרוס קרקע חברו:35אבל בבבל. שאינה ארץ הרים וגבעות היה מחרישתם קצרה וסגי בשתי אמות וכתב הר"י זצ"ל שיש לנו ללכת אחר שיעור בבל:36אבל אילנות לגפנים בעי טפי. ולא משום עבודת הכרם אלא משום דהוו אילנות גרמא דגיריה לגפנים דכי סליק למגדריה לדקליה מפריח העופות על הגפנים וה"ל גיריה וכי האי גוונא מפרש באשר"י שכן נוח להן לפרוח מן האילנות שהן גבוהין לגפנים שהם נמוכים יותר מאילנות לאילנות ולא מגפנים לגפנים ולא איתפרש בגמ' כמה צריך להרחיק והעיד רב יהוסף הלוי ז"ל על רבו הריא"ף ז"ל שהיה אומר שאין להרחיק אלא ד' אמות יותר וכן היה דן משום דטפי מהאי שיעורא לא הוו גיריה:37אמר המחבר האי יותר אינו מלשון הרב ונראה לי דמדהיה דן כן ואנן בתר בבל אזלינן הלכך כיון דאמר דבבבל שתים והא דבעי טפי דנו הם שהם ד' א"כ הוו בין הכל ו' דליכא למימר בין הכל הוו הד' שאמרו שהרי מקשה ליה ממתני' דאיירי בא"י והשיב לו הני מילי לאילנות אבל לגפנים בעי טפי אלמא דיותר מד' בעינן הילכך בא"י סגי בב' אמות יותר שהם בין הכל ו' כנ"ל ומיהו אפשר דכיון דרב יוסף היה מבבל והוא הוא דאמר טפי טפי משיעור שלהם קאמר ואם כן אפשר דהוו בין הכל ארבע דוקא ומה שהשיב לו מארץ ישראל אינה ראיה דלההיא סברא שאין חילוק בין גפנים לאילנות מה לי בבל מה לי ארץ ישראל:
